מקום בו טעם ויוקרה מתמזגים יחד (מוסקבה, חנות מעדניה של יליסייבים)
היום לפני 112 שנים, ב-5 בפברואר 1901, נפתח במוסקבה ארמון. אבל לא סתם ארמון - מקדש. לא סתם מקדש אלא מקדש לבכחוס. במשך 3 שנים תמימות, בניין שלם, במרכזה של מוסקבה בשדרות טברסקיה 14, נכנס אל מתחת לפיגומי עץ. שמועות התפשטו בעיר, אבל אף אחד לא ציפה למראה עיניים מרהיב שכזה. יותר מכך, אף אחד לא תיאר לעצמו שהמבנה ישמש למטרה ציבורית. בחמישי לפברואר 1901 נפל הדבר, מוסקבה התעוררה לנוכח "החנות של יליסייב ומרתף יין רוסי ויין מיובא" או בקיצור "החנות של יליסייב". העושר והפאר של החנות היו נשגבים. למען האמת, מעט מאוד חנויות דאז ועד היום יכולים להתחרות בה. האיכות והעושר על המדפים נשמרו בכפידה. המגוון האדיר היה למיתוס. שמן זיית, כמהין ואוסטרים מצרפת, קוויאר ודגים מרוסיה היו לשביאות רצונם של המבקרים. עם פרוץ המהפכה, באוקטובר 1917, יליסייב היגר לפאריס. החנות המוסקבאית וגם סניף החדש שבשדירת ניבסקי , בסנט פטרסבורג הולאמו. החנות של יליסייב המשיכה להיתקיים כ"חלון הראווה" של השלטון, אך בעושר "מעומעם" משהו. השם הרשמי הוחלף ל"גסטרונום מס' 1", אבל בעם החנות תמיד שמרה על שמה המקורי.
כיום, מזה כ-20 שנים, החנות שופצה ושוחזרה להפליא, המפרט על המדפים חזר לקדמותו ואף לצד לובסטרים קנדיים וחמון ספרדי אפשר להתפנק על חפיסת שוקולד "אליונקה" העממי ופחית "רד בול" העדכנית לקצב של עיר ללא מעצורים.
צילום: ויקיפדיה
